מדברא
היינו במדברא שנה קודם רק עמרי ואני. בעצם היינו שלושה… גוני התבשלה בבטן, ממש בהתחלה. הרבה לפני שידענו שהכל תקין ובכלל שהיא תהיה גוני. רצינו קצת שקט וכמו הים, המדבר מספק המון ממנו. נהננו מאוד. החלטנו שנחזור עם כל החבורה. בדרך הביתה, בדיוק כשיצאנו מהשער של החניה, הזמנו נופש לשנה הבאה, עם כל החבורה כולל זאת שבבטן. חופשת פורים היא בדרך כלל תקופה נפלאה לטייל היא לא קצרה מדיי ולא ארוכה מדיי, לא חם מדיי ולא קר מדיי. היא בול! מזוודה אחת נארזה ל-6 נפשות ויצאנו לדרך. עשינו נסיעה ארוכה, עם עצירה קצרה לקניות בסופר ותצפית קצרה על ים המלח והמשכנו עד צוקים. פטפטנו על הנסיעה מראש, שלא נעשה עצירות ארוכות, גם הנישנושים היו באוטו וחשבנו יחד איך נעביר את הזמן עם מוזיקה טובה, שאלות טריווה וכל אחד חשב איך הוא מעסיק את עצמו.הגענו- וכמו בכל ביקור בכביש הערבה נכנסנו לאכול במסעדת פרם אורסולה המצוינת בכניסה לצוקים.
אחרי 1000 כניסות ויציאות מההאטאב, התיישבנו סביב המדורה. בערב היה קריר וזה זמן מעולה להעביר סביב האש. הכנו ארוחת ערב ונכנסנו לאכול אותה בתוך הבקתה. מדברא הוא מקום של שקט. הבקתות מרוחקות אחת מהשניה ולכל אחד יש את הפינה הפרטית שלו. הבקתות מאובזרות בהכל פחות טלוויזיה- כדי לשמור על השקט , הניתוק והשלווה.
בשבילי נופש משפחתי הוא גם נופש זוגי, רק צריך לדעת לא לותר על זה. עמרי ואני תמיד מסיימים את היום לבד. הפעם סביב המדורה, עם יין מעולה של יקב פלטר שקנינו במזווה של המקום שפתוח 24/7.
את רוב הזמן העברנו במקום. ביקרנו את הגמל הלבן (ששכחתי את שמו, שוטטנו בין רכסי ההרים, ביקרנו בישוב צוקים, השתכשכנו במים וחזרנו לביקתה. את כל הארוחות הכנו בביקתה חוץ מארטחות הבוקר שהפנקנו במקום. את הנופש סיימנו ביום האחרון של חופשת פורים, יום שישי. קמנו לא. בוקר שמגיעה בשעה קבועה. אכלנו ויצאנו להקר בכפר האומנים צוקים, ממליצה לבקר. בכפר בית קפה נעים, קוסמטיקה טבעית, ספרים ועוד המון עבודות יד. משם המשכנו לביקור בחוות האנטילופות, אם מגיעים לערבה זה מקום מקסים לביקור עם הילדים.
מבקרים בחוות האנטילופות.
ופתאום נגלות המון איגואנות. בכל הגדלים. את חלקן אפשר לראות בסרטון. בהצלחה!
סיימנו את היום בחוות האנטילופות ויצאנו הביתה בתחושה שהם נהננו מהמדבר בדיוק כמונו. האטאב, מקום למדורה, מרחבי מדבר לטיולים, המון זמן להשתעמם, לחשוב, לשחק ובעיקר להנות. להנות מהם ואיתם. כי כמו תמיד נראה לי שהזמן עובר מהר מדי ועוד רגע הם כבר לא ממש ירצו לצאת איתנו לטייל.
