ספטמבר החודש שעבר

מסע

מילה כזאת גדולה. ב-1 בספטמבר יצאנו למסע בעולם. לטייל. יצאנו ולא יודעים מתי נחזור. הכל פתוח. מה שבטוח למסע הזה יהיה סוף. היום ה-26 למסע זה היום שהבנתי שאני נמצאת בכמה מסעות מקבילים וכל מסע משתלב עם השני ודווקא המסע הזה שהתחלתי החודש הוא המסע הפשוט ביותר בין כולם, והוא היחיד שיש לו סוף. ככה אני מקווה לפחות. יש לי את מסע הזוגיות- מסע שאין לתאר במילים. מן לופ כזה שצריך להחזיק חזק כששני אנשים גדלים יחד באותו הבית ומגדלים יחד 4 ילדים. לגור בקרוואן במשך חודש לא פותר אותך בכלל ממטלות הבית , ההיפך הוא הנכון המטלות מקבלות עוצמה גבוהה יותר וכל העצות הנפלאות של דיאנה אידלמן על מה אני אוהבת יותר או פחות במטלות ואותן לעשות לא שווה. אין אאוטסורסינג לכלום. החובה על כולנו. מסע ההורות שאין יכולת לתקצר במילים אבל זו לא קלישאה בכלל לומר שאנחנו גדלות יחד עם הילדים שלנו. מסע פנימי – מסע של עבודה קשה להיות יותר טובה לעצמי ולעולם. התפתחות אישית מגיעה עם המון מודעות ותובנות וככל שמעמיקים יותר קשה יותר. המסע הטוב ביותר שיצאתי אליו ב- 2025. תישארו איתי במסע שלנו.

איטליה

עוד לא מיצינו את הפיצה. את 3 השבועות הראשונים של הטיול העברנו בצפון איטליה. אויר הרים צלול כיין. ושתינו לא מעט יין. מסע בקרוואן שונה מאוד ממעבר ברכב, בין בתי מלון. בקרוואן, הבית הוא הרכב, הרכב הוא המטבח, המטבח ממש בחדר השינה וחדר השינה זה הקרוואן. זאת לא הפעם הראשונה שלנו בקרוואן ואני מאמינה שלא האחרונה ולו יכולתי לתאר במילים כמה היא שונה מכל מזכרת משפחתית שעשינו הייתי עושה זאת אבל אני חושבת שאסכם את זה ב- חוויה בלתי נשכחת. לטובה וגם לפחות טובה. היא מעצימה כל וריד, עורק, נים שיש בהרכב משפחתי. כנראה שיהיו הרבה זיכרונות מהאזור הזה אבל אחד מיוחד ומומלץ זה:

ביום ההולדת ה-41 שלי

התעוררתי סביב אגם גארדה. בין ימים מעוננים היה יום שמשי וכיפי. קיבלתי זר לראש וכל השכנים בקמפינג ייחלו לי מזל טוב באו, לחצו לי יד ואיחלו לי כל טוב. כבר סיפרתי בעבר שיש לי מזל עם שכנים. אחרי א.בוקר יצאנו יחד ליקב  villa calicantus – שם התחלנו את החגיגה. יקב משפחתי קטן, מיוחד ולא ותיק בכלל. הוקם במבנה בין 200 שנה עם ענבים שגדלים בגבהות היפות ביותר באזור. יינות מעולים, וארוחת צוהריים קלילה וסופר טעימה  כמו לזניית קישואים או ירקות חמוצים ברוטב מעולה שלא אכלתם אף פעם. מיץ טעים טעים ממרכיבים טובים שגם לילדים יהיה ערב בחיך ומרחב דשא לילדים פעלתנים לשחק.

מנסה לשמור על הסטייל (מילה שחייב למצוא לה תחליף)

גם בלינה של אתרי קמפינג- אי שם בעבר הלא כל כך רחוק שלי נגעתי בסטיילינג. בין קרוואן, ילדים והחיים עצמם אני מאוד אוהבת אופנה. ביקור באיטליה מרענן את הזיכרון כי אין ספק שהאיטלקיות יודעות להתלבש. יש בהן משהו מיוחד ולא מתאמץ ולמרות שברנדים גדולים מסתובבים פה ברחובות הן לובשות איכות שאפשר למצוא פה גם בחנויות יד שנייה. ואם יש משהו שמלווה אותי מאז ועד כנראה עולם זה – שזה לא הכמות – אלא האיכות. שתי תמונות מהטיול הזה עם דברים קטנים שעושים הרגשה נפלאה. עגילים, שקיבלתי מתנת יום הולדת ונקנו מזהב עתיק. כל כך אוהבת את התכשיטים מהגלריה שלהן. וחולצה מכופתרת שנתקנתה לפני 4 שנים ואין סוף מחמאות מתקבלות עליה מבטי מארץ הוינטג׳, ,חנות יד 2 שאני אוהבת וענבל היא אישה כיפית ונעימה.

ספר קריאה יוצא דופן-

השבוע סיימתי לקרוא ספר משנה מחשבה. ספר שקראתי במשך המון זמן. הוא מלא במידע, הסברים ודוגמאות ומה שכל כך מבלבל בו זה שהוא נוגד להרבה מאוד דברים שידעתי והאמנתי בהם עד היום, בכל הכובעים המקצועיים שלי וכאמא. ״הפרעת קשב היא לא מחלה וריטלין היא לא תרופה״ (ד״ר יעקב אופיר). הוא נכתב במילים פשוטות, מפורט והוא משנה פרספקטיבה. ממליצה לכל איש חינוך, טיפול או הורה שאי פעם שמע על ילדיו אמירה על הפרעות קשב. אם תרצו הכנה לקראת הספר או איזה שורטקאט שאומנם לא משתווה לכל מה שקורה שם בפנים אבל עוזר לקבל תמונה, תאזינו לפרק המעולה של ליאת יקיר ועומר שריר, ב- brain story, ליאת מרתקת (בפרק הזה ובהמון פרקים אחרים) והיא מדברת על הספר וההפרעה.

על תרבות ושפות אחרות-

סיפרתי לכן שאת החודש האחרון העברתי באיטליה. האמת היא שאני באיטליה אבל מרגישה בגרמניה ואם הגעתם לגרמניה או שוויץ לאחרונה ותהיתם איפה האנשים, אז תדעו שהם פה, באיטליה. כמעט ולא שמעתי איטלקית סביבי בטיול שלנו אלא אם כן הגעתי למקומות מרכזיים או בין אנשי צוות באתרים השונים. גם האיטלקים שולטים בשפה הגרמנית וזה מדהים להגיע לקבלה באתר קמפינג והפקידה מדברת פאקינג 5 שפות. אחרי לא מעט שיחות פה עם אנשי הצוות הצעירים והנחמדים למדתי שבבית הספר, האיטלקים ,כולם, לומדים אנגלית, כמו שלנו פחות או יותר, וצריכים לבחור עוד שפה בין ספרדית, צרפתית וגרמנית (כנראה שרובם בוחרים גרמנית ). אז הגרמנים והשוויצרים ממלאים את הכבישים, אתרי הקמפינג ובעצם את איטליה כולה. הם נופשים כאן על בסיס קבוע ובקונספט קבוע. מגיעים ברכב או בקמפר לאתרי קמפינג ונופשים להנאתם כמו מלון 5 כוכבים ביוון. אני יודעת שלרוב האנשים מקלחות ושירותים משותפים לא קוסם אבל אני בהחלט מוצאת השראה גדולה באורך החיים שלהם. אתחיל מזה ואגיד שקמפסייט אירופאי רחוק מלהיות קמפסייט ישראלי. לקפל את הבית לכמה שבועות, לנסוע כמה שעות, להתמקם באתרי קמפינג שמלאים כל טוב (ועל זה עוד אספר) הם תרבות נפלאה שהלוואי והיינו יכולים לחלוק עם השכנים שלנו מעבר לגבול. אמשיך לשתף על החוויה הזאת בהמשך. יש דבר חדש שלמדתי מהטיול פה – להבדיל בין גרמנית מגרמניה לגרמנית משוויץ וזה כמעט כמו להצליח להבדיל בין פורטוגזית מפורטוגל לפורטוגזית מברזיל. תחשבו שהייתה עברית כמו שלנו אבל אחרת. מגניב!

שם קוד-

רוצה להגיד שתעשו לכם טובה ותקנו את המשחק שם קוד- ותשבו בערב שישי או כשיש לכם זמן יחד ותשחקו עם הילדים, בכל גיל. המשחק הנפלא הזה הוא אחת ההברקות לחיבור, צחוק, שיתוף פעולה ,מחשבה, יצירתיות וזמן של יחד. ילדים , מבוגרים וילדים ומבוגרים עם מבוגרים. לא תתחרטו! אפילו שלאחרונה אליאס קיבל רעש גדול והתחדשנו בו, בעיניי שם קוד הוא האחד.

לאהוב את ארצנו-

בתקופה הכל כך מורכבת שהמדינה שלנו נמצאת בא לי לשתף בשלושה סיפורים מעבר לים- אני משתדלת לא לצרוך תקשורת. לא יכולה בכלל לא אבל אין מה לעשות המדינה שלי יקרה לי מאוד וחיים בה האנשים שיקרים לי מדיי ולכן מדי פעם אני נכנסת לבדוק מה שלומה. אז אני מתארת לעצמי שבעולם הקטן-גדול שלנו באמת מסתובבים מספיק אנשים שלא אוהבים אותנו אבל אני פגשתי, ממש במקרה כמה שכן או כאלה שלשמוע עברית שימח את ליבם. אחת- שהבת הקטנה שלה אמרה לי באיטלקית ״לילה טוב״ ואני שאלתי את האמא מה זה אומר והיא ענתה לי:״אווו.. את לא איטלקיה? אמרתי לא. אז איזו שפה את מדברת?״ עניתי עברית. ובאותו נשימה שעניתי, ראיתי בזוית העין שעל שתי הרגליים שלה קעקועים בעברית. על הימנית כתוב- אהבה ועל השמאלית -שנאה. ושם התחלנו לקשקש על השפה שלנו. מה שעומד מאחורי הקעקועים הוא סיפור ילדות עצוב מאוד. בגיל 15 היא החליטה לקעקע את המילים האלה והיא בחרה בעברית כי היא לא רצתה שיבינו את מה שכתוב שם. היא סיפרה לי שמאז שיש לה את הקעקוע, כמעט 20 שנה, היא לא פגשה אף אחד שהבין מה שכתוב. היא מאוד שמחה להכיר אותי, להגיד שקשה לראות מה קורה במדינתנו וגוני מאוד שמחה להכיר את הבת שלה. היא הייתה שוויצרית דוברת גרמנית. את השנייה- ערב אחד באחד מאתרי הקמפינג הגעתי למיני דיסקו כזה שבטוח אתם מכירים ממלונות 5 כוכבים הכל כלול בעולם, אז גם באיטליה באתרי קמפינג יש מיני דיסקו, לא הכל כלול 🙂 אבל הגעתי עם הבנות ולפני שהתחילו הריקודים קשקשתי עם גוני ופתאום זינקה מימיני משהי בשיא ההתרגשות – ״אווווו…. אתן מדברת עברית….אוווו איזה כיף לשמוע… כל כך הרבה זמן לא שמעתי עברית…. עבדתי שם תקופה ארוכה. הכרתי אנשים נפלאים. איזה כיף לשמוע אתכן״ (כל זה היה כמובן באנגלית). וכמובן שהלב שלי רוטט משמחה במצב כזה, וחיוך מאוזן לאוזן נמרח לי על הפרצוף. קשקשנו גם כן והייתי סופר סקרנית לשמוע במה עבדה בארץ וכמה זמן. אז שאלתי מלא שאלות ונפרדנו. היא הייתה איטלקיה (אחת ויחידה בקמפינג). השלישית- ממש סיפור טרי מאתמול, שוב אני והבנות משחקו טאקי על שפת הבריכה, אני מרגישה שהאישה לצידי בוהה בנו, מנסה להקשיב, פוזלת מדי פעם. כמובן שאני חשדנית ותוהה עם עצמי למה. אחרי כמה דקות היא קמה אליי ושואלת: ״את מדברת עברית״ ואני עונה ״כן״. והיא מגיבה: ידעתי. שאלוהים ישמור אתכם, שיהיה לכם רק טוב וחיים טובים. לך ולילדים שלך. אמרתי:תודה רבה. הייתי קצת המומה וקצת מובכת. וכמובן שמחה במילים החמות שקיבלתי.

כיפור שקט לכולם, בכל מקום, בכל שעה.