אמהות | ילדים | החיים

צד אחר של יוון

זה די ברור שצריך גם מזל בחיים. ולכם ילדוד'ס יש מזל. מזל שסבא וסבתא שלכם רוצים ליצור עבורכם ואיתכם זכרונות משותפים של החיים. כבר כמה שנים שאוגוסט הוא החודש שבו אנחנו יוצאים לטייל בהרכב מלא מלא, מזכרת בימי הקיץ החמים.

אם שואלים אותי- אני מעדיפה טיולים לבד, אבא אמא ו-4 ילדים. אם שואלים אתכם- אז כמה שיותר יותר טוב. אז בדיוק כמו שאתם אוהבים יצאנו: אתם, אמא, אבא, 2 בני דודים, 4 דודים סבא אחד וסבתא אחת לטיול של 8 ימים .

אחרי 12 פעמים מוצלחות ביוון, כמו בקוס כבר ידעתם למה לצפות. הרבה שמש. הרבה מים. ובעיקר זמן רביצה. לא ידעתם, שהפעם זה יהיה טיפל׳ה שונה בכל זאת טיסה+ 5 שעות נסיעה לפיליון חייבים להצדיק לא רק חוף ים יפה ובריכה קרה. אני בטוחה שליוון תחזרו בהמשך, ובכל זאת הנה אני פה כותבת לכם כדי שלא תשכחו איפה היינו, מה עשינו וכמה בילינו, ביליתם.

נפגשים כולם בשדה התעופה, מסתובבים, אוכלים ועולים לטיסת צהריים עם אל-על לאתונה. אי אפשר היה לא להתרגש מהטיסה הקצרצרה הזאת שעשינו פעם ראשונה אחרי 3 שנים, וכמובן טיסה ראשונה של כולנו- אמא, אבא ו-4 ילדים.

הגענו

אז הופ נחיתה באתונה בשעות אחה״צ. אוספים רכב גדול גדול מהשכרת הרכב. ויוצאים לכיוון חצי האי פיליון. כמעט 400 ק״מ שהם 5 שעות (נטו) של נסיעה מפרידים בין אתונה למקום בו התארחנו בפיליון. נסיעה ארוכה מדי ליום אחד שכלל טיסה, לכן עצרנו לתחנת ביניים ללילה, באמצע הדרך.

בתכנון היינו אמורים להגיע מוקדם יותר אבל לא כמתוכנן היו עיכובים בטיסה, מכאן שנסיעה שהתחילה באור הסתיימה בחושך. וכמובן שצריך גם לאכול, אז עצרנו לנשנוש קל באחד מסניפי הרשת על האוטוסטרדה היוונית שפתוח 24/7 ממש כמו דיינר אמריקאי, קצת פיצה, קצת בורקס, קצת סלט. ועד שהגענו לעצירת הלילה שלנו היתה השעה 22:00.

כבר דמיינתי איך כולכם נרדמים בדרך, שזה קרה! ואנחנו מעבירים אתכם למיטות ומתקתקים מקלחות בוקר. אבל...ההתרגשות העירה אתכם והשאירה אתכם ערים עד 00:00 בלילה. רק אחת קטנה המשיכה לישון ולישון.

יום שני

בוקר, השמש זורחת כהרגלה במזרח אבל לא כהרגלה בארצנו, בצד של הים. א. בוקר פשוטה, סיבובון קצר בעיירה שמלאה בעליות וירידות וביוונים שמגדלים תרנגולות בחצר, ויוצאים לכיוון וולוס- העיר הגדולה של חצי האי פיליון. מספרים שנחמד לשוטט שם ברחובות ובאזור הנמל. ביום שהגענו היה חג והכל הכל היה סגור חוץ ממסעדות ובתי קפה שהיו מלאים ביוונים שחוגגים חג. עצרנו לנשנוש קל על נמל העיר, שיחקנו שש בש, עצרנו בקונדטוריה נפלאה ויצאנו לקראת היעד האחרון שלנו לשבוע הקרוב- חורפטו,פיליון. הגענו בשעות אחה״צ המוקדמות, התאקלמנו, ואתם ילדים במהירות השיא שלכם, לבשתם בגד ים וקפצתם לבריכה.

הרבה פעמים ביקרנו ביוון אבל לא בכל פעם הנוף מהחדר היה ים כחול עמוק. ומעכשיו ואילך כך נראו רוב הימים שלנו. התעוררנו בבוקר, אכלנו א. בוקר, התארגנו ויצאנו בעיקר לים ואת שעות אחה״צ תמיד העברנו בבריכה הצופה לים.

חצי האי פיליון לא גדול וגם לא קטן הדרכים בו עקלקלות (מאוד!) תלולות. ורוב הנסיעות בין הכפרים לא עוברת את מהירות ה- 30 קמ״ש , לרגעים 40 קמ״ש, מה שהופך את הנסיעות ממקום למקום לארוכות הרבה יותר, גם כשמדובר בכפר, פה! ממש ממש ליד! וחשוב להגיד שהדרך ארוכה, ויש הרבה לטייל על האי אבל הדרכים הופכות את המסלולים לארוכים יותר וצריך לקחת את זה בחשבון. בעיקר עם ילדים. אתם ילדים הייתם נפלאים יותר, אני אמא שלכם הייתי נפלאה פחות (בדרכים)

התחושה בדרכים החזירה אותי 16 שנים אחורה כשטיילתי ביערות גשם בדרום אמריקה, עצים גבוהים, ירוק בכל מקום, נחלים, נביעות ופלגים זורמים, אויר לח ונקי. יופי וטבע שהופכים את הדרך הקשה לנעימה יותר, שבכל זאת הייתה קשוחה. עצי פרי נמצאים בכל מקום, ובין סיבוב לסיבוב, מקומיים מוכרים את מעשיי ידיהם ופירות מהאי. שבוע בילינו באי- כשנסענו עליו כל נסיעה היתה שעה וחצי לפחות, וחשוב לדעת שכל אטרקציה, טיול, טבע או נוף שווה- מצריכים נסיעה בין שעה לשעתיים מחורפטו- בעקבות הנסיעות הארוכות בגלל הדרכים התלולות.

המלצות למבקרים בחצי האי פיליון-

עצירת ביניים- הכרחית בין אתונה לפיליון. המרחק גדול , אלא אם כן מגיעים בלי ילדים. בלעדיהם הייתי נוסעת עד היעד ולא מבזבזת זמן. אנחנו התארחנו ב- Bay Holiday Hotel & Spa- מרחק נסיעה של שעתיים וחצי מאתונה, פחות או יותר אמצע הדרך. אל תתרשמו מהספא. מדובר במלון דירות קטן משפחתי בקצה הכפר. משפחה שקנתה את המקום לפני 40 שנים. מקום אינטימי, נחמד, פשוט ונקי. זו היתה בחירה טובה לעצירת אמצע קצרה. האירוח כלל א. בוקר דלה.

העיר וולוס- לא מעניינת במיוחד. אותנו שימשה לעצירת אוכל ורענון, טיול קצרצר על המזח וגם ישיבה על הדשא מול הים נחמדה. בעיר עצמה אין הרבה מה לעשות ובימי קיץ חמים ההליכה ברחובות פחות נעימה. הנמל שופע בתי קפה ומסעדות נחמדות. ממש רגע לפני שחזרנו לרכב מצאנו קונדיטוריה טובה- VENETI 1948 עם לחם איכותי, עוגיות (גם טבעוניות) ופינוק לדרך.

KALLIA SUITES- המקום המעולה, שהתארחנו בו בחורפטו, למשך 7 ימים. מלון דירות, דירות נעימות מרווחות. בדירה שלנו 3 חדרים. חדר הורים, חדר ילדים סלון קטן עם פינת אוכל, מטבח מאובזר בכל טוב, מקרר, תנור, כיריים, מרפסת גדולה ונעימה שצופה לים. מקום נוח לבשל בו כל מה שרוצים. יש שירותי כביסה ללא תוספת תשלום (חשוב לבקש מייבש אם רוצים, אחרת תקבלו סל כביסה רטוב). במקום יש בריכה- בין המקומות הבודדים עם בריכה במחירים הסבירים. יש חניה ובמרחק 10 דקות הליכה מהחוף (ההליכה על הכביש) כך שאולי עדיף ברכב בכל מקרה. החוויה שלנו במקום היתה נפלאה ואני לחלוטין ממליצה.

הכפר PORTARIA- במרחק 40 ק״מ סה״כ מחורפטו, אבל הדרכים העקלקלות והצרות מאריכות את הדרך- זמן נסיעה מחורפטו לכפר, כמעט שעה וחצי. הכפר יפה, בכיכר המרכזית שלו המון בתי קפה לאכול א. בוקר ובכלל. לכפר הגענו כדי לעשות את דרך הקנטאורים- אם הגעתם לקצה הכפר, ראיתם שער אבן גדול ובצמוד לו בית קפה אתם במקום הנכון. דרך הקנטאורים הוא מקום נחמד לטיול פשוט לכל המשפחה, המקום מאוד מוצל, פלגי מים וגשרי עץ קטנים להלך עליהם. הדרך יפה ונעימה. סה״כ ק״מ וחצי עד הנביעה בסוף הדרך וחוזרים. אני עצרתי אחרי 500 מ׳. התיישבנו- 2 אימהות ו-2 תינוקות על האדמה ופטפטנו, נהננו מהשקט, משרמי המים ומשיחה טובה. שאר החבורה הלכה וחזרה.

כפר מקריניצה- בצמוד לפורטריה מצאנו כפר קטן וחמוד. יש בו מדרחוב קטן ובו חנויות עם מזכרות ועשייה מקומית. בסוף המדרחוב עץ דולב גדול ומרשים וגם מסעדות לאכול בהן. באמצע הדרך על המדרחוב- נקודת תצפית יפה לעיר וולוס הגדולה ולים.

חוף ים נוסף לשרוץ בו באזור חורפטו- Agii Saranta Beach - רבע שעה נסיעה מחורפטו. חוף יפה. עם מיטות ושמשיות. מזכיר מפרץ קטן בתאילנד הרחוקה, וכדי לחזק את התחושה מוכרים קוקוסים לשתיה בחוף ואחרי זה אפשר לאכול אותם.

במחשבה שניה-

אם רוצים להנות מעוד אטרקציות באי המקסים הזה כדאי לשקול לחלק את החופשה לשתיים- כמה ימים בצד המערבי וכמה ימים בצד המזרחי. זה יחסוך המון זמן בדרכים ובהחלט יהיה אפשר להנות מעוד חופים יפים, מרכבת הקיטור הנוסטלגית שיש בצד השני של האי והנוף המזרחי והרגוע של האי.

מסעדות בחורפטו שאכלנו ונהננו-

מלון Marabou- מרחק הליכה (על הכביש) מהמקום שישנו בו. אכלנו בו א. בוקר בימים שהתעצלנו להכין. א. בוקר פשוטה ונחמדה שסיפקה אותנו, בעלות של בערך 20 ש״ח לאדם. הנוף מהמרפסת בהחלט שווה את הארוחה.

Dovas Home Cooking

To Ki Seaside

http://www.meintani.gr/ Family Restaurant HERMES HOTEL- בבית מלון קטן וחמוד . עליו אני לא יודעת, לא התארחתי. אבל המסעדה בכניסת המלון היתה מעולה.

טיול יומי באמצע ימי סגר

כבר כמעט 3 שבועות שלא הלכתם למסגרות. אני תוהה אם עוד כמה שנים תחשבו שהשתגעתי כי בחרתי להשאיר אתכם בבית ועוד כשנולדה פה תינוקת ועוד כשרוב הימים גשומים וקרים ועוד שאתם מאוד אוהבים ללכת לבי״ס ולגן. ומתוך כל הבחירות האלה נאלצנו גם לותר על פיקניק של צהריים עם טיול קצר קרוב שהצלחנו לעשות לפחות פעם בשבוע. החורף והגשמים הגיעו ופיקניקים פחות מתאימים כדי להעביר את זמננו המשותף מחוץ לבית

הטיולים הפכו פה לשגרה. כשגוני הגיעה לעולם, דיברנו על זה יחד אתם ואני, שבחודשים הראשונים שלנו עם גוני לא בטוח שנצליח לצאת לטיולים מרחיקי לכת לפעמים אפילו לא נצליח ללכת לגינה. לא קיבלתם את זה בהבנה אבל לאט לאט הצלחנו ליצור שגרה ביתית משלנו. הבטחנו שלא נותר על זמן משותף ונעשה כל מה שנוכל כדי לעשות יחד דברים שמשנים לנו את הנוף השיגרתי. דברים שיוציאו אותנו מהבית.

אני תמיד אומרת לכם שחוץ מללכת לבית ספר וללמוד בבית יש כל כך הרבה דרכים ללמד אתכם ילדים שלי ותמיד אני אנצל טיול כל שיהיה להכיר לכם איפה נולדתם וגדלתם ואת ההיסטוריה שיש לכל פיסת אדמה פה. אני מקווה שאתם תותים שלי, תזכרו את החוויות המשותפות שלנו כמו טיול בקור של 4 מעלות ואת הדקות הארוכות ששתקנו מול הרכס הרים כדי ששפן סלעים יהיה נחמד אלינו ויצא לביקור

טיולים גורמים גם לי לשחרר- לא לדאוג לשום דבר שקשור לבית או לאחריות שמחכה לי כל הזמן בו. היא גורמת לי להתרכז בכם. אך ורק בכם.

התחלנו ביער הפיות

לא מעט פעמים הגענו ליער הפיות שנמצא בכרמל. לפעמים זאת היתה עצירה רק לפיקניק ״על הדרך״ ולפעמים לקמפינג מוצלח. תוכלו לקרוא עליו פה. אבל בכל פעם שיצאנו משם עברנו דרך כל כך יפה שבמפה היה כתוב ״שוויצריה הקטנה״. השם היה מסקרן, אז ישר פניתי לחברנו גוגל ובדקתי למה שוויצריה? ולמה קטנה? ואחרי שקראתי ובדקתי היה ברור שנגיע לפה לטיול.

אז יצאנו לטיול לא ארוך לא קצר אפשר לעשות אותו גם בשישי גם בשבת ובכל עונות השנה

שוויצריה הקטנה- אזור קסום בכרמל. בגלל שהוא כל כך קסום הוא קיבל את השם על ידי תיירים שטיילו במקום עוד לפני קום המדינה, ומצאו דמיון בין השתיים. באזור יש המון מסלולים, מאתגרים יותר, מאתגרים פחות.

אנחנו הלכנו על מסלול בינוני. על המסלול תוכלו לקרוא באתר של ״רשות הטבע והגנים״. לפני שיצאנו למסלול...בחניית שוויצריה הקטנה אכלנו ארוחה קלה וחיממנו תה טעים על הפינג׳ן. אנחנו עשינו מסלול של קילומטר בערך. יצאנו מהמסלול האדום ובמפגש אדום - ירוק חזרנו במסלול הירוק. המסלול האדום פשוט. החזרה במסלול הירוק מלווה בעליות מאתגרות וסלעים גדולים שהתאימו בדיוק לנינג׳ות שלי

סיימנו בעיר חיפה

סיימנו את המסלול אחרי שעה בערך, משם המשכנו לפארק נשר, הגשרים התלויים. רק בשביל להנות מגשרים מרשימים שלרגע תמונה עליהם מרגישה כמו תמונה בחו״ל

סיימנו את הטיול בארוחת T.A ממסעדת vivino האיטלקית והתיישבנו בספסלי הפיקניק מחוץ למסעדה, היה לנו קריררר וטעים

כמה כיף איתכם..

נדמה לי שכאילו התכוננתי אני, וגם אתם, לתקופה הזאת כבר שנתיים ויותר, ולא ידענו על זה בכלל. כשהחלטתי לעזוב את העבודה ולעבוד בקצב שלי, כשלמדתי לגדל ירקות והרבה עלים ירוקים במרפסת, כשלמדתי להכין אוכל בסיסי כמו לחם, כמו חלב ולבלות איתכם בבית יותר שעות מאשר אתם במסגרות, באינטנסיביות רבה. כשלמדתי להשקיע במה שכן חשוב לי ולוותר על הרבה שחשוב לי פחות, כשלמדתי טוב טוב מהו סדר עדיפויות ושאי אפשר הכל מהכל, בעיקר שבחרתי בבית.

ימים שהתחילו כבלאגן גדול והרבה אי ודאות, הפכו עם הזמן להיות רגועים יותר אבל שלא תחשבו שכיף היה פה כל הזמן, אבל כן רוב הזמן.

אחרי 3 שבועות בבית יש לי כמה מסקנות והרבה דעות אישיות על איך העברנו ועדיין מעבירים את הזמן ואיך הצלחנו להנעים את זמננו ולנצל את רובו המשותף לטובתנו. גם במחשבה, גם באוירה וגם בפעילות. אני חושבת שכל משפחה שונה מהשניה ולכל אחת אופי והתנהלות משלה אבל בטוח שכל אחת יכולה למצוא לפחות נקודה אחת משותפת עם אחרת.

זה לא רק אנחנו- נקודת מחשבה שחשוב לזכור היא שמה שאנחנו עוברים עכשיו הוא משהו עולמי, וחצי עולם משותק. אנחנו סגורים בבתים שלנו במחשבות מתי יגיע הסוף. ולכן, מה שקורה לנו וכל מה שקורה לנו, קורה ברוב הבתים סביבנו. כמו הרבה דברים אף אחד לא לימד אותנו להתמודד עם מצב כזה, וכולנו חסרי נסיון. טעויות יקרו פה בודאות. בעצם אנחנו לא טועים אלא פשוט מאלתרים את מה שלא ידענו עד עכשיו.

אנחנו עושים היסטוריה- כמה פעמים חשבתי בתקופה הזו על הסבים והסבתות שלי, על הסיפורים שלהם, על חוויות החיים, על המלחמות שחוו, על המשברים. איזה סיפורים מחרידים הם שרדו. כמה קיוויתי שלעולם לא יקרו שוב. להתעלות על מגפה זה לתת לה משמעות. לכל אחד יש שיעור לללמוד בתקופה הזו. מה עלי להפסיק לעשות? מה עלי להתחיל? לחשוב מה אני יוכל לעשות טוב יותר כדי שלא נחווה שוב משהו דומה. התחלה בהערכה מה יש לי, עבורי זה משמש כתהליך ריפוי ושיעור בענווה.

התחברנו לבחוץ- כל הזמן. אנחנו מדברים כל יום ״חיבור דיגיטלי״ זה גורם לנו לחום וחיבור כאילו אנחנו איתם פיזית. אנחנו מוחאים כפיים במרפסת בכל הזדמנות שיש ושמציעים. כששכן מנגן מוזיקה במרפסת אנחנו ממהרים לצאת החוצה לבדוק אם יש משהו לפטפט איתו ולרקוד עוד כמה דקות. אנחנו מפטפטים ליד הדלת עם השכנים ומשחקים משחקים וירטואלים. אנחנו מתחברים לבחוץ. זה גורם לי להרגיש מועילה וחלק מקהילה.

למדנו- לא תרגולים של אותיות או נסיון של קריאת ספרים. אפילו לא ניסינו לשמור על הגחלת. למדנו, לומדים, מרחיבים אופקים על מה שבדרך כלל בית הספר לא מלמד אותנו. למדנו על העולם, למדנו על החיות, למדנו על העצים והצמחים. ניסינו להתחבר לטבע מבלי לגעת בו ולחוות אותו. ראינו סרטונים על בעליי חיים. קראנו וקוראים ספרים שמתארים את החיים שלהם. ציירנו מפות ודיברנו על הכדור הזה שאנחנו חיים. שהכל בו לא מובן מאליו!

צחקנו מלא- אני צחקתי ועדיין צוחקת מאינסוף הודעות וואטסאפ ויראליות..שטותיות עד כמה שיהיו הן גורמות לי לדקות ארוכות של צחוק ביום. אנחנו יוצרים צחוק דרך ריקודים מטופשים, משחקים משונים, סיפורים הזויים וזכררונות שקופצים. אנחנו דואגים לצחוק .לא סתם נאמר ״יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז״ כי הוא מקל על כאב נוגד דכאון, מריץ את הדם ועוד מלא דברים טובים ומועילים לגוף שלנו. אני מחפשת כל יום דברים שנוכל לצחוק מהם. זו חייבת להיות הגישה שלנו כדי לעבור את התקופה הזו. והמוזיקה ,יש לה בדיוק את אותה השפעה. הרכבנו כמה פליייליסטים שעושים לנו כל כך טוב.

מצאנו שגרה- כזאת שמתאימה לנו. כיוונו את השעון בבוקר ונשארנו בשגרה בדיוק כמו בימים של ״פעם״. התלבשנו, אכלנו ועשינו קצת מכל דבר בכל יום. קצת משחק, קצת טלוויזיה, קצת יצירה, קצת למידה, קצת זמן חופשי, קצת זמן ביחד, קצת טיול בחוץ והרבה הרבה הרבה אוכל. יש הרבה אלטרנטיבות לחוות את הזמן בבית, לא כולן התאימו לנו ולא כולן אידיאליות לכולם. מצאנו מה שטוב לנו. שהוא קצת מכל דבר.

מעניין אותי איך הסיפור הזה יפגוש אתכם בחיים? בסיפורים שלנו? בתמונות? בזכרונות שלכם? או אולי בכלל פה?

מעניין מתי הוא יפגוש אתכם? שתכנסו לפה ותחטטו על מה אמא שלכם כותבת? אולי במגפה הבאה? או בכלל שכבר תהיו הורים לילדים ובכל פעם שקשה איתם תזכרו כמה קשה היה גם איתכם?

כל מה שנשאר לנו זה להמשיך להישאר בבית (ולהיזכר בורשה, מדריד וגם ביוון שלא נגיע אליה השנה)

אמא

/// מה אני עושה רוב היום -מנשנשת. מה אסור לעשות רוב היום -לנשנש. רכשתי את כל סוגי חטיפי האנרגיה הנשנושיים שיש על המדפים, בכל הצבעים, בכל הצורות, ונשנשתי אותם על בסיס קבוע יומיום, כמעט שעה שעה. בוקר אחד בעודי משוטטת  בחנות טבע, כמובן במטרה לקנות חטיף אנרגיה, זינקה עלי אחת המוכרות ושאלה אותי אם אני יודעת מה אני אוכלת? בתומי עניתי חטיף אנרגיה?! ואיכשהו אני וזואי עומדות ומקשיבות לה במשך 30 דקות ארוכות על אי כדאיות רכישות חטיפי האנרגיה והמלצתה היא- להכין בבית. בחיי שעד עכשיו אני לא יודעת אם כל זה היה בשביל שארכוש את כל סוגי האגוזים, הפרות יבשים ועוד כמה מצרכים לא זולים בכלל, אבל היא גרמה לי לחקור את הנושא לעומק ולהבין ש...כדאי להכין אותם מזינים יותר ובחיי טעימים יותר, בבית. טיפ- חטיף בריאות ממכר- שום חטיף אחר שתרכשו לא יהיה טעים ואפילו  בריא כמו החטיף בריאות שפה למטה, באמת משהו משהו. 3/4 כוס טחינה גולמית 1/2 כוס סילאן 1 כפית גדושה קינמון 1 כוס פיצפוצי אורז 1 כוס שיבולת שועל 1/4 כוס שומשום מלא 1/2 כוס חמוציות 1/3 כוס צימוקים בהירים 1/2 כוס אגוזי מלך קצוצים גס 1/3 כוס אגוזי לוז קצוצים 7 תמר מג׳הול מגולענים וקצוצים 2 כפות צנוברים תנור 165 מעלות>>> תבנית משומנת מרופדת בנייר אפייה משומן גדול שיגלוש מהדפנות>>> מערבבים את כל המרכיבים לתערובת אחידה>>> מעבירים לתבנית>>> מהדקים בעזרת כף יד רטובה>>> אופים 20 דקות>>> מצננים לגמרי>>> מוציאים מהתבנית בעזרת נייר האפייה>>> חותכים למלבנים>>> שומרים במקרר בקופסה אטומה>>> בתיאבון. כל זה אודות בני סיידא>> אוכל טבעוני>>> חטיף בריאות ממכר /// סיבה טובה ללכת לקולנוע היא- מודי סיפור אמיתי מרגש, מעורר השראה ואומץ. תקופה שבה נשים אינן מציבות את עצמן באופן אותנטי כסובייקט. פחות דואגות לעצמן. כשהשונה הוא לא חלק מהחברה. ומודי היא אחת, יחידה ומיוחדת במינה. https://www.youtube.com/watch?v=wEJmuutbTuk