האמת , שבא לי לצעוק את המשפט הזה לעולם.
לפני שנדבר על הילדים ועל הצרכים שלהם. תחשבו עלינו רגע, המבוגרים. מתי שיחקתם בפעם האחרונה?
ולמה אני שואלת?
כי למשחק לחוויה שלו יש השפעה מכרעת על המוח שלנו. מחקרים והמון מהם מראים עד כמה לחוויות ולהתנסויות בגיל הרך כשרמת הפלסטיות של המוח גבוהה מאוד,יש השפעות על המוח המבוגר. ובכל זאת ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו משחקים פחות ופחות.
אני רוצה להתחיל בשורה התחתונה- משחק הוא חלק מתהליך למידה בכל גיל! ורגע אם תקדישו מחשבה תשימו לב שבגן הילדים שיחקו הרבה, בבית הספר היסודי עוד יפגשו משחק אבל רובו ידחק אל מחוץ למרחב הלימודי או בזמנים מוגדרים כמו הפסקות או פגישות עם היועצת. כמעט ולא יפגשו את המשחק בחטיבת הביניים וכנראה שלא יתקלו בכלל במשחק בתיכון. ואם נדבר עלינו המבוגרים אני שואלת שוב. מתי שיחקתם בפעם האחרונה?
והאמת עצובה, כי מעבר לזה שמשחק מפתח מוטורית, שפתית, התנהגותית קוגנטיבית ועוד המון. זו הדרך הטובה ביותר ללמוד, להתחבר, להתפתח ולחוות הצלחות חוזרות והמון ביטחון. לנו ההורים, משחק מתפרש כהנאה ולמידה מתפרשת כרצינות. ואני כאן להגיד לכם שמשחק ולמידה הם לא ניגודים, להיפך המשחק הוא למידה בדרך המהנה ביותר.
ילדים לומדים מכל דבר. זה לא קשקוש. זאת האמת. כל פעילות, פנאי משחק שיעשו הוא התנסות, והתנסות היא למידה. לא סתם נולד המשפט: ״אין חכם כבעל ניסיון״. אנשים לומדים הכי טוב מתוך ניסיון, ומשחק זו דרך מעולה ומוכחת להתנסות בכל דבר. והדרך הזו מביאה איתה המון מוטיבציה פנימית. וחשוב להבין שמוטיבציה פנימית זה לא משהו שאפשר ללמד. ואיך המוטיבציה מתעוררת? כשיש חוויה, הצלחה, הנאה עניין, כשההרגשה של הילד היא ביטחון ולא מאיימת, כשיש לו הזדמנות לשחק שוב ולהתנסות שוב.
כמה מוטיבציה יש לכם בעבודה כשאין לכם עניין בדבר? כנראה שלא הרבה, אתם פשוט מספיק בוגרים להבין שאין לכם ברירה אלא לעשות אותה.
לדוגמא: המקום הנפיץ ביותר שקשור להיעדר מוטיבציה הוא שיעורי הבית. כמה מוטיבציה נמצא בחומר לימוד עמוס ובשאלות שלרוב לא מתחברות עם עם העשייה של הילדים שלנו? אבל אם שיעורי הבית היו סובבים סביב העולם של הילדים, גם המוטיבציה שלהם הייתה עולה בהתאם. מוטיבציה היא ישות נפשית פנימית, אצל כולנו.
איך נשחק?
משחק יכול לבוא בכל צורה, משחק קופסה , משחק ספורטיבי, משחק אומנותי ויצירתי, משחק שהמצאנו, משחק שמצאנו ברשת. זה לא באמת משנה. לכל אחד מהסוגים של המשחקים יש תרומה ללמידה. ותדעו שככל שנושא לימוד מורכב ומסובך כדאי להביא אותו בדרך המשחק ולהיפך. החשיפה לנושא מורכב דרך המשחקיות חוסכת לרוב הימנעות והתנגדות מצד הילדים. אני חושבת שהילדים צריכים לשחק רוב הזמן.
דרך אגב לאפות, לבשל לכין אוכל עם הילדים זה משחק. ילדים לא צריכים פרסים ומתנות הם צריכים ביטחון, חוויה, הצלחות והרבה אמונה ואהבה! ככה אני גם מלמדת את הילדים שלי. הנה דוגמה. וזה מה שאני תמיד עושה עם התלמידים שלי. משחקת. אני לא מאוד יצירתית ורעיונות לא ממש באים לי בקלות. אני מחפשת השראה כי אני בעיקר רוצה שלילדים שלי והתלמידים שלי תהיה חדוות למידה.
ורגע לפני שאני מסיימת אני רוצה להאיר את המשחק. ולהגיד שהטכנולוגיה שלנו מאפשרת המון משחק ומרחב לימודי והיא פלטפורמה עשירה בידע ובכל זאת, המשחק האמיתי שאני מדברת עליו הוא משחק שנחוש אותו פיזית, נשחק בחברותא, נדבר בו וניצור בו שיח אמיתי,פורה, הדדי. שנוכל לעמוד בו, לחזור אחורה ובעיקר להנות וללמוד דרכו.
אסיים עם ציטוט של בטלהיים, פסיכולוג ידוע שאמר ״משחק הוא שפתו הסודית של הילד״ – ואני אומרת שמשחק הוא צורך בסיסי של כולנו.
הנה פרקים מומלצים על משחק והחשיבות והתרומה שלו ללמידה להתפתחות- לחיים. אחד על הילדים אחד על המבוגרים
